ויבורג נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

התובעת, ילידת 10.3.92, נפגעה בשתי תאונות דרכים. תאונת הדרכים הראשונה אירעה לתובעת ביום 2.11.05 (להלן- "תאונת הדרכים הראשונה"), בהיותה בת 13 שנים, בעת שישבה ברכב שבו נהגה אמה ורכב אחר פגע בו מאחור. תאונת הדרכים השנייה אירעה לתובעת ביום 4.9.08 (להלן- "תאונת הדרכים השנייה") בהיותה כבת 16, בעת שעמדה לצאת מרכב שבו נהג אביה, ורכב אחר פגע ברכבם והיא נחבלה בראשה ממשקוף הדלת.

נתבעת 1 הייתה מבטחת הרכב בתאונת הדרכים הראשונה, ונתבעת 2 הייתה מבטחת הרכב בתאונת הדרכים השנייה. שתי הנתבעות אינן חולקות על חבותן לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונות הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפיצויים"). השאלה הטעונה אפוא הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות תאונות הדרכים.

הנכות

לשם בדיקת מצבה הרפואי של התובעת מונו שלושה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. פרופ' ש' פורת מונה כמומחה רפואי בתחום האורתופדי; פרופ' י' שפירא מונה כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגי; וד"ר ר' אהרונסון מונה כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי.

חוות הדעת בתחום האורתופדיה

בחוות דעתו פירט פרופ' ש' פורת את החומר הרפואי שעמד בפניו, את תלונותיה של התובעת, את ממצאי בדיקתו, ואת ממצאי בדיקות ההדמיה. כן פירט שבמהלך הבדיקה שערך מצא מגבלה מזערית בתנועות האקטיביות של עמוד שדרה צווארי, ללא הגבלה בתנועות הפסיביות. בעמוד שדרה מותני מצא הגבלה קלה מאוד בכיפוף קדמי, מאידך, בישיבה זקופה עם גו זקוף הגיעה התובעת בידיה לקרסוליה. בממצאים ההדמייתיים לא מצא המומחה הפרעה תפקודית בעמוד שדרה צווארי או בעמוד שדרה מותני.

על יסוד ממצאיו קבע המומחה כי בעקבות תאונת הדרכים הראשונה נותרה לתובעת נכות בשיעור של 5%, לפי סעיף 37(5) א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן- "התוספת להתקנות").

בתשובה לשאלות הבהרה ציין המומחה שתאונת הדרכים השנייה גרמה להרעה זמנית חולפת, ולא גרמה לנכות נוספת מעבר לנכות שמקורה בתאונת הדרכים הראשונה.

חוות הדעת בתחום הנוירולוגיה

בחוות דעתו פירט המומחה פרופ' י' שפירא את מצבה הרפואי של התובעת בעקבות תאונות הדרכים וכן סקר את עברה הרפואי. כמו כן פירט המומחה את ממצאי הבדיקה שערך לתובעת.

כיון שעברה הרפואי של התובעת רלוונטי לשם הכרעה במצבה הרפואי, בעיקר בתחום הנפשי, אביא את עיקרי סקירתו של המומחה את המסמכים הרפואיים המתעדים את מצבה הרפואי של התובעת, המתייחסים לתאונות הדרכים ולעברה של התובעת כאחד. המומחה פירט בחוות דעתו שבתאונת הדרכים הראשונה נפגעה התובעת כנוסעת בעת שישבה במושב האחורי והייתה חגורה בחגורת בטיחות. על פי המסמכים הרפואיים נחבלה התובעת בראשה, בצווארה ובגבה. התובע לא איבדה את ההכרה, לא הקיאה, ולא פנתה לחדר מיון. למחרת בשעה 22:00 פנתה התובעת לחדר מיון שערי צדק, שם נרשם שהיא הייתה מעורבת בתאונת דרכים יום קודם לכן. כמו כן פורטו כאבים בצוואר ובגב. צוין שבמהלך הבדיקה הייתה התובעת בהכרה מלאה. המומחה פירט את כל ממצאי הבדיקות שנערכו לתובעת בחדר מיון, ואת ההבחנה שמדובר בצליפת שוט. כן פירט שהתובעת שולחה לביתה עם המלצה למעקב אורתופדי ולמשככי כאבים. כעבור כ- 4 ימים, ביום 7.11.05, נבדקה התובעת על ידי ד"ר פרנקל בקופת חולים, והופנתה לבקורת במרפאה נוירולוגית לילדים, ןליחידת הטראומה. בשעות הערב ביום שלמחרת (8.11.05) פנתה התובעת למד"א עקב תלונות על חום גבוה, כאבי בטן ובחילה. לאחר בדיקות נשלחה לביתה, ואולם בשעה 04:58 (ביום 9.11.05), פנתה למיון בבית החולים שערי צדק בשל חום, כאב ראש וכאבי בטן. בחדר המיון נרשם שהתובעת עברה תאונת דרכים כשבוע לפני כן. במהלך התחקור שנערך בבית החולים התברר שבעבר אירעו לתובעת אירועים דומים חוזרים ונשנים של חום, כאבי ראש, כאבי בטן והקאות. בגילאים 5 ו- 12 היא אף אושפזה בבתי חולים ואובחנה פעמיים כסובלת מדלקת קרום המוח (מנינגיטיס) על רקע ויראלי. בעת ששהתה בחדר מיון נצפה שיפור ספונטאני במצבה של התובעת, מבלי שקיבלה טיפול אנטיביוטי, התובעת הפכה לחיונית ועירנית, הרושם היה שמדובר בזיהום ויראלי. בשעה 11 בבוקר שוחררה מחדר מיון במצב כללי טוב. עוד באותו יום שבה התובעת לבית החולים בשל אותן תלונות, ואושפזה במחלקת ילדים. נמצאו סימנים מנינגיאליים, נעשו 3 ניסיונות כושלים לבצע ניקור מותני. לאחר שסירבה לניסיון נוסף בעזרת מרדים, הוחל בטיפול אנטיביוטי תוך ורידי בשל חשש לדלקת קרום המוח. יועץ גסטרו ילדים התרשם שכאבי הבטן נובעים מגסטריטיס ולפיכך החל טיפול במאלוקס, אשר לא הביא לשיפור. לבקשת משפחתה הועברה התובעת לבית החולים הדסה עין כרם ונשארה באשפוז מחלקת ילדים עד יום 17.11.05. במהלך אשפוזה ירד החום בהדרגה, ובמקביל פחתו גם כאבי הראש. כיון שעלה רושם לקיומו של מרכיב נפשי חזק בתלונותיה הומלץ על יעוץ פסיכולוגי ואולם האם סירבה. ביום 20.12.05 עברה בדיקה גסטרואנטרולוגית ואובחנה גסטריטיס. בשנת 2006 ביקרה התובעת במרפאה פעמיים בלבד. ביום 22.10.07, כשנתיים לאחר התאונה, נבדקה במרפאת קופ"ח עקב תלונה על כאבי צוואר, גב תחתון, לעיתים כאבי ראש. צוין שהיא סבלה ממצב רוח ירוד, ואולם בבדיקה נמצא שמצבה הכללי טוב. ביום 15.1.08 הופנתה לרופא עקב החמרה בכאבי גב תחתון כרוניים וכאבי ראש כרוניים, הייתה אמורה להיבדק על ידי פסיכיאטר, ואולם הוא הפנה אותה לנוירולוג. ביום 6.3.08 נבדקה על ידי ד"ר רפאלי במרפאה נוירולוגית, אשר רשם את תלונותיה של התובעת שלפיהן בעקבות תאונת הדרכים היא סובלת כמעט מדי יום מכאבי ראש לוחצים דיפוזיים ומכאבי צוואר הקורנים לכתפיים, מסחרחורות, ממצב רוח ירוד ללא הפרעות בשינה. צוין שקיימת החמרה ניכרת במהלך פעילות גופנית. המומחה ציין שהבדיקה הנוירולוגית המפורטת שנערכה לתובעת הייתה תקינה. ד"ר רפאלי ציין את מצב החולייה 7C, וציין שהתובעת מתקשה בכיפוף ראש מקסימאלי לפנים. ד"ר רפאלי העריך שמדובר ב - HEADACHES TENSION בשילוב של מחלה ניוונית ספיניאלית צווארית, הוא הפנה את התובעת לפיזיותראפיה ולבדיקת CT של עמוד שדרה, וכן למעקב במרפאה של ד"ר יעקב עזרא ולטיפולי הרפייה והיפנוזה. כמו כן המליץ להימנע באותו שלב מטיפול תרופתי אנטי דכאוני. המומחה ציין שביום 20.3.08 נערכה לתובעת בדיקתCT ופרופ' פורת מצא יישור הלורדוזיס בלבד. ביום 11.6.08 נבדקה על ידי הנוירולוג ד"ר עזרא אשר כתב שהתובעת התלוננה על כאבים פוסט- טרואמטיים בראש, בצוואר, ובגב מאז תאונת הדרכים הראשונה, וכן על הפרעות שינה, התפרצויות ללא סיוטים, וללא פלשבקים. הרופא המליץ על טיפול בתרופה אלטרולט, פיזיותראפיה, שחייה והליכה.

אשר לתאונת הדרכים השנייה ציין המומחה שלאחר התאונה פנתה התובעת לחדר מיון בבית החולים שערי צדק, והתלוננה על איבוד הכרה קצר למספר שניות. בתחילה נסעה לביתה שם הקיאה, ולאחר שהמשיכה לסבול מבחילות ומכאבי ראש, פנתה לחדר מיון. הבדיקות שנערכו לה בחדר מיון היו תקינות, ואולם נמצאה רגישות באזור פריאטלי בראשה. כמו כן נמצאה רגישות קלה בעמוד שדרה צווארי ובעמוד שדרה מותני. במהלך ההשגחה בחדר מיון הרגישה התובעת בטוב ושוחררה לביתה עוד באותו הערב. ביום 11.9.08 נבדקה על ידי רופא כללי בעקבות כאבי ראש, סחרחורת וכאבים באוזן שמאל. כעבור שבועיים נבדקה במחלקת תאונות דרכים של קופת חולים כללית. ד"ר פרנקל מצא במהלך אותה בדיקה רגישות ניכרת במישוש בצוואר ובגב תחתון, הגבלה קלה בתנועה עקב כאבים. הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה. התובעת הופנתה ליחידת טראומה.

המומחה ציין שבבדיקה התרשם מרגישות קלה ללחץ על פני מצח שמאלי ועל פני חוליות C 6-7, ועל פני חוליות של גב תחתון. הבדיקות שערך נמצאו בגדר הנורמה.

המומחה ציין שלבקשתו הועברו אליו תעודות בית הספר, מהן למד שבשנים תשס"ה עד תשס"ז, 2004 עד 2007, למדה התובעת בחטיבת הביניים קלאבין וממוצע ציוניה היה בין 67 ל- 71. ביום 1.9.07 עברה ללמוד בבית ספר אורט בגבעת רם, שם חלה ירידה משמעותית בממוצע ציוניה: בכתה י' היה הממוצע השנתי 58, ובכתה יא- 49. בהערות הודגשו העדרויות רבות ואיחורים, וצוין שהתובעת לא תהיה רשאית להמשיך את לימודיה בבית הספר.

בסוף חוות דעתו כתב המומחה כי לדעתו סובלת התובעת בעקבות תאונת הדרכים הראשונה מסימנים קלים של תסמונת פוסט טראומטית עם מרכיב של תסמונת צליפת השוט. סימנים אלו החמירו והועצמו על ידי לחצים נפשיים (כגון המעבר הטראומטי לבית הספר אורט שממנו נפלטה. המומחה ציין שממצאיו אלו אושרו גם בבדיקת נוירולוג אשר בדק את התובעת כשנתיים וחצי לאחר התאונה.

על יסוד ממצאיו קבע המומחה שנותרה לתובעת נכות זמנית בתחום הנוירולוגי בעקבות תאונת הדרכים הראשונה בשיעור של 5%, לפי סעיפים 34 א'-ב' מותאם, וזאת למשך 3 שנים לאחר תאונת הדרכים הראשונה. המומחה אף המליץ על מינוי פסיכיאטר.

חוות הדעת בתחום הפסיכיאטריה

המומחה בתחום הפסיכאטריה, ד"ר א' אהרונסון, סקר בחוות דעתו מיום 16.6.10 את עברה הרפואי של התובעת וציין כי מספר ימים לאחר לידתה סבלה התובעת מערכי בילירובין גבוהים ונזקקה להחלפת דם. במשך השנים מגיל הגן נבדקה מספר רב של פעמים בבית החולים הדסה בשל תלונות חוזרות ונשנות על כאבי בטן, כאבי ראש, שלשולים והופעה של חום גבוה, כל פעם למספר ימים. כמו כן סבלה מקשיי נשימה. המומחה ציין שלא נקבעה אבחנה ברורה לגבי תלונותיה, והיא טופלה סימפטומטית באמצעות נוזלים, אנטיביוטיקה, ומשככי כאבים. מאוחר יותר אובחנה כסובלת מאסטמה. המומחה ציין שנערכו לתובעת בירורים רבים לשם איתור הסיבה להתקפים, נשללה אבחנה של מחלת חום ים תיכונית, בבדיקות מערכת העיכול והקרדיולוגיה לא נמצאו ממצאים פתולוגיים. המומחה ציין גם את שני האשפוזים בבתי חולים שבהם אובחנה כסובלת מדלקת ויראלית בקרום המוח. המומחה סיכם שלאורך כל שנות ילדותה הופנתה פעמים רבות לבתי חולים ולמרפאות בשל כאבי ראש, כאבי בטן, תקופות חוזרות של חום גבוה וקשיי נשימה.